וויל נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ואח'

החלטה

השאלה העומדת להכרעה בפני היא, האם משיב מס' 2, עאמר מרזוק, הבעלים הרשום של החלקה, הידועה כגוש 19461, חלקה 69, בשטח 9082 מ"ר מאדמות כפר חורפיש, זכאי לפדות את המקרקעין בסכום ההצעה שהועלתה בפרוטוקול ההתמחרות?

העובדות בקיצור:-

ביום 18/12/06 הגיש בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הזוכה בתיק הוצל"פ 13/09962/06/2, בקשה למימוש שיעבוד הרובץ על הנכס לטובת בנק דיסקונט.

ביום 31/1/07 מונתה עו"ד עדינה וויל ככונסת נכסים לצורך מימוש השעבוד וביום 19/2/07 נערכה שמאות לנכס על ידי שמאי מוסמך.

הנכס פורסם למכירה, או אז הגישו החייבים בתיק ההוצאה לפועל, לרבות משיב מס' 2, בקשה לביטול הליכי מימוש השעבוד ובעקבות בקשה זו, הושהו ההליכים עד ליום 2/4/07.

ביום 20/3/07 הגישה כונסת הנכסים, עו"ד וויל, בקשה לאשר ביצוע התמחרות לנכס וביטול עיכוב המימוש, בבקשה זו דנה כב' רשמת ההוצאה לפועל, ביום 21/3/07, הורתה על המשך הליכי המימוש.

התמחרות ראשונה התקיימה במשרד כונסת הנכסים, בנוכחות המשיב מס' 2, וזאת ביום 26/3/07.

בתום ההתמחרות ניתנה ההצעה הגבוהה ביותר, על סך 121,000 דולר, או אז, כונסת הנכסים, סברה כי מדובר במחיר נמוך ויש באפשרותה להשיג מחיר גבוה יותר, אי לכך נמנעה מלהכריז על המציע כזוכה.

בין לבין, הושג הסכם פריסת חוב ביום 19/4/07, בין המשיבים 1-4 לבין הבנק, הסדר אשר קיבל תוקף של החלטה, של כב' רשמת ההוצאה לפועל. לטענת הבנק, הסכם פריסת החוב הופר על ידי החייבים והם לא עמדו בתנאי ההסדר ולא תיקנו את ההפרות.

ביום 12/1/10 הוגשה בקשה בתיק ההוצאה לפועל להחייאת ההליכים וביום 6/2/10 ניתנה החלטה המבטלת את עיכוב ההליכים, לאור אי עמידת המשיבים 1-4 בהסדר התשלומים.

משכך, הוגשו פעם נוספת הליכי מימוש הנכס.

משלא שולם החוב, פרסמה כונסת הנכסים את הנכס למכירה ביום 14/6/10. שוב פעם, הגיעו הצדדים להסכמות, ביום 20/6/10 ובמסגרתו התחייב משיב מס' 2 לסלק את מלוא החוב עד יום 7/8/10. זאת ועוד, הזמינה כונסת הנכסים שמאות מעודכנת ביום 23/6/10.

הליכי המשא ומתן בין כונסת הנכסים לבין משיב מס' 2 נמשכו וביום 31/8/10, התקיימה פגישה ביניהם וכונסת הנכסים הודיעה לו, כי בידיה ההצעה הגבוהה ביותר, שעמדה על סך 720,000 ₪.

כעולה מפרוטוקול הישיבה, נספח טז' לבר"ע, הודיע משיב מס' 2 שיש בידיו כסף, דרושה לו ארכה נוספת והוא אמור לקבל 2,000,000 ₪. עוד הוסיף, כי ביצע עסקת תיווך ודמי התיווך עומדים על 500,000 דולר.

גם הפעם לא שולם החוב, וכונסת הנכסים המשיכה בהליכי הכינוס.

ביום 1/9/10, התקיימה התמחרות וללא נוכחות החייבים, לרבות משיב מס' 2, במסגרתה הוגשה הצעה על סך 765,000 ₪ ואשר מהוה הצעה העולה על שווי המקרקעין, על פי חוות דעת השמאי.

בתום ההתמחרות הודיעה כונסת הנכסים לחייב על תוצאות ההתמחרות, כעולה מנספח יח' לבקשה והעניקה לו 14 ימים, עד 15/9/10, לצורך פדיון הנכס במחיר ההצעה.

אין חולק, כעולה ממכתבו של המשיב מס' 2, מיום 9/9/10, שאכן קיבל את הודעת הפדיון, אך הוא דרש להאריך את התקופה שהוענקה לו ובכך מכתב זה, שסומן בהליך בפני כב' הרשם כמש/1 וזאת ביום 11/10/10. מנספח זה ניתן ללמוד, כי אכן משיב מס' 2, קיבל הודעה על המכירה וניתנה לו האפשרות לפדות את הנכס.

כונסת הנכסים הודיעה לו על דחיית הבקשה לפדיון הנכס, מעבר לתקופה שהוענקה לו וזאת על פי נספח כ' לבקשת רשות הערעור.